המורה שגילה את הסודות
רבי שמעון בר יוחאי (רשב״י) היה מגדולי חכמי תקופת המשנה, תלמיד רבי עקיבא, שחי במאה השנייה. המסורת מייחסת לו את ספר הזוהר — חיבור היסוד של המיסטיקה היהודית, הקבלה.
תורתו עוסקת באור הנסתר של התורה, במשמעות הסודית שמאחורי הנגלה. ל״ג בעומר נקשר ביום הסתלקותו מן העולם; הוא עצמו, לפי המסורת, קרא ליום זה „יום שמחתי״.
שלוש עשרה שנים במערה
המסורת מספרת: על דברים חריפים נגד השלטון הרומי נגזר דינו של רשב״י, והוא הסתתר עם בנו אלעזר במערה. שם, לפי סיפור התלמוד, שהו שלוש עשרה שנים, ניזונים מפרי החרוב וממי המעיין.
כל אותו זמן עסקו בתורה. ממעמקי המערה, מן המחסור ומן הריכוז, נולדה לפי המסורת אותה תורת האור הנסתר שקיבל העולם לאחר מכן.
הילולא
יום הסתלקות רשב״י נעשה לא ליום צער אלא להילולא — חגיגה, חתונת הנשמה עם הנצח.
מה מתרחש בהר
הר מירון בגליל, שבו לפי המסורת קבור רשב״י, נעשה בלילה הזה למקום עלייה לרגל אדירה.
הילולא
חגיגת יום זכרו של רשב״י — בתפילה, בלימוד ובשמחה ליד ציונו.
המדורה הגדולה
במירון מדליקים את המדורה המרכזית של החג; ממנה מתפשטת האש בכל הארץ.
שירה וריקוד
כל הלילה נשמעים בהר ניגונים, ובני אדם רוקדים ליד האש עד עלות השחר.
תספורת ראשונה
לבנים בני שלוש מספרים את השיער בפעם הראשונה ביום הזה (חלאקה); רבים עולים לשם כך למירון.
ים של אורות במורד
היום, בליל ל״ג בעומר, עולים למירון מאות אלפי בני אדם. מורד ההר מתכסה במדורות ובנרות, ומרחוק הוא נראה כים של אורות תחת שמיים זרועי כוכבים.
לרבים זהו ליל תקווה ותפילה; העלייה לרגל אל רשב״י נעשתה לאחת המסורות ההמוניות ביותר של השנה היהודית.